בעיות קשב וריכוז (ADD, ADHD) הן אחת הבעיות הבוערות ביותר במערכות החינוך בעולם המערבי, המשפיעות על ילדים רבים. המאמר בוחן האם בעיות אלו הן בעיה מהותית או יותר סימפטום חברתי-תרבותי, וטוען כי בתרבות הוליסטית ומסגרות חינוך רב-צדדיות, רובן לא היו קיימות. עם זאת, בהקשר התרבותי והחינוכי הנוכחי, ילדים רבים אכן סובלים מקשיים בריכוז, הקשבה והתמקדות, לעיתים מולעטים בתרופות פסיכיאטריות וסובלים מתסכול ובטחון עצמי ירוד. מערכת החינוך בישראל ובעולם המערבי, המכוונת להישגיות וידע מופשט, יוצרת פער בין הילד למערכת, המתבטא בבעיות קשב וריכוז. עבור ילדים אלו, ובעצם עבור כל ילד, נדרשת מערכת חינוכית שונה המדגישה מקוריות, אומנות, יצירה, עבודת כפיים וקשרים אנושיים, במקום שיפוט על בסיס חשיבה מופשטת בלבד.