עולמה של הילדות

נכתב במהלך חודשי המלחמה הראשונים לאחר אוקטובר 23 אנו עוברים תקופה קשה, עצובה ומאתגרת. אנשים קרובים לנו, בני משפחה, חברים ומכרים עוברים את הסף, נפצעים ונפגעים וכמובן החטופים שנמצאים בלב של כולנו. הטראומה של השבת השחורה מעיבה על כולנו, במודע יותר או פחות. עבור רובנו מלחמות היו עד עתה משהו

בשני החלקים הקודמים של "להיות הורים" עסקתי בנושא באופן כללי כדי ליצור לנו נקודת מוצא משותפת. בתמצות רב הייתי אומר שהורות – וליווי ילדים בכלל – תמיד קשורה למתח או לדינמיקה בין יותר מידי ופחות מידי. אם נעשה יותר מידי ונביא את עצמנו בעוצמה, ללא שליטה ומודעות נהיה בסכנה של

בחלק הראשון של "להיות הורים" ניסיתי לאפיין באופן כללי את משימת ההורות, משימה הנושמת בין אקטיביות לפסיביות: בין השפעה חזקה מידי – במודע או שלא במודע – והפיכת הילדים לבבואת הוריהם, לבין השפעה חלשה מידי שמשאירה את הילדים לנפשם, שאינה שמה מולם דמות חינוכית ושיכולה גם להגיע ממש להזנחה. ילדים

מהו תפקיד ההורים בחינוך? מה גבולות ההשפעה שלנו? עד כמה עלינו להיות אקטיביים? על כל אלה ועוד מדבר הפוסט.

כיצד יש לראות את החינוך, תהליכי הלימוד ומערכות החינוך בצל המלחמה? מחשבות בזמן המלחמה על החינוך והלמידה.

טענתי בפוסט היא שיש ליצור במוסדות החינוך עד גיל ההתבגרות אקלים נקי ממדיה. מדוע? מוזמנים לקרוא.

משמעות הזמן והקצב האישי בתהליכי לימוד נבנחנת בפוסט זה.

האם גיל העליה לבית ספר משמעותי? אני טוען שהוא מאוד משמעותי! ובמיוחד לא כדאי למהר בשאלה זו. הסבר בפוסט.

בחלק רביעי זה אני מתמקד יותר בדברים שיכולים לסייע לילדים עם קשיי ריוכז וקשב.

בחלק שלישי זה אני עומד שוב על הבעיתיות במערכת החינוך ובכך שהיא יוצרת למעשה את המושג: "בעיות קשב וריכוז". בנוסף אני מראה את הדרכים להתמודד עם השאלה, שלדעתי אינן מספקות.

האם קימת בכלל "בעיה קשב וריכוז" ומדוע היא קיימת, מה אומרים לנו אותם ילדים שמוגדרים כך?

האם יש דבר כזה בעיות קשב וריכוז? ילדים היפראקטיביים? ילדים בעלי צרכים מיוחדים? איני בטוח!

כיצד ניתן להבין את שאלת האהבה בחנוך והוראה?