נכתב במהלך חודשי המלחמה הראשונים לאחר אוקטובר 23

אנו עוברים תקופה קשה, עצובה ומאתגרת. אנשים קרובים לנו, בני משפחה, חברים ומכרים עוברים את הסף, נפצעים ונפגעים וכמובן החטופים שנמצאים בלב של כולנו. הטראומה של השבת השחורה מעיבה על כולנו, במודע יותר או פחות. עבור רובנו מלחמות היו עד עתה משהו מרוחק, לא מוחשי, במקומות אחרים, בזמנים אחרים. לא יותר.

העצב, הקושי ושאר הרגשות הקשים קשים שבעתיים כאשר מדובר על ילדים. אלפי ילדים נפגעו עד עתה ועוד יפגעו בעקבות המלחמה, באופן ישיר כאשר נהרגו, נחטפו או נפצעו או היו עדים לזוועות שאסור שילדים יחשפו אליהם; וגם באופן עקיף דרך המדיה, החדשות, האווירה הכללית או דרכנו, המבוגרים שמלווים אותם.

ילדים בכל גיל ובמיוחד בגיל הצעיר זקוקים לעולם בטוח, שמור ומוגן, מלא שמחה, אור וחום. זקוקים לסדר יום קבוע, לבית אחד יציב, למלווים מבוגרים קבועים ודואגים, לאווירה חמה ומלאת יצירה, לסביבה אסתטית ולתזונה בריאה – איכויות שכל ילדה וילד צריכים למען הגשמתם כבני אדם מלאים, יצירתיים המסוגלים להגשים את עצמם. איכויות שנמנעות מילדים רבים בעת הזו.

השפעות המלחמה שאנו כמבוגרים עוברים, במיוחד רגשותינו הקשים והלחץ בו אנו שרויים עוברים באופן ישיר לילדים צעירים. הם, מטבעם, חסרי הגנות ומעטפות וגם אם רוצים מאוד אין אפשרות להסתיר מהם את רגשותינו והלכי הנפש בהם אנו שרויים. ילדים צעירים חיים באינטנסיביות את הלכי הנפש של מלוויהם המבוגרים. המשמעות של כך היא שמעבר למה שהם חווים באופן ישיר הם חווים גם את מה שאנו חווים, דרכנו ובעוצמה רבה.

מכאן שבמיוחד בעת מצוקה, לחץ, טראומה ומלחמה עלינו להתכוון לילדים באופן מיוחד. ליצור כביכול עבורם את ההפך ממה שקורה סביב. עד גיל ההתבגרות מצבים משבריים מחלישים ילדים, במיוחד אם מחנכיהם אינם נמצאים עבורם (אחרי גיל ההתבגרות זה כבר הרבה יותר מורכב ותלוי באישיות ובעוצמתה). מה היא אם כן התכוונות זו? כיצד נוכל לתמוך בילדינו בתקופה משברית? בין השאר יש ליצור במודע ועם התכוונות: חום נפשי, הרגשת בית, תמיכה וליווי, סדר יום רתמי וחוזר על עצמו, פעילות אומנותית ויצירתית, רצוי לצאת לטבע ולשהות בו, לשחק כמה שיותר משחקים לא תחרותיים עם דגש חברתי, לספר ולקרוא סיפורים מעודדים ומחזקים ולחזק את תחושת הקהילתיות.

לאור כל זה היה צריך להפוך למעשה את מערכת החינוך, ובמיוחד את מערכות החינוך שהוקמו עבור ילדי המפונים מעוטף עזה והצפון, לבתי ספר ברוח חינוך ולדורף. זאת משום שחינוך ולדורף מביא בצורה היפה, השלמה והמתודית ביותר את כל אותן איכויות המוזכרות לעיל. ילדים בטראומה, ילדים שהוריהם עברו ועוברים טראומה, ילדים שחיים בצל של מלחמה, פחד ולחץ זקוקים למען התפתחותם ועתידם לתמיכה נפשית וגופנית ולא ללמידה אקדמית יבשה; זקוקים לפעילות גופנית משחקית, לטיולים בטבע, לשהות בטבע ולא לעוד דפי עבודה ומבחנים; זקוקים לכמה שיותר יצירה אומנותית במישורים מגוונים ולא לעוד מושגים לימודיים שלא אומרים להם דבר. ולא פחות זקוקים לקהילה תומכת, גם אינטימית כמשפחה וקהילת הכיתה וגם מגוונת כקהילת בית הספר או היישוב בו הם גרים.

אולם גם שאר הילדים, החווים בצורה יותר עקיפה את איימי המלחמה, מבקשים מאתנו, באופן ישיר וורבלי או עקיף דרך התנהגותם ורגשותיהם שנקיים עבורם את מערכת החינוך, את סדר היום והשבוע הלימודים ואת תהליכי הלימוד עצמם באופן המטפח ביותר, המותאם ביותר והמסודר ביותר האפשרי. דווקא בעת מצוקה ולחץ הם זקוקים לנו: הוריהם, קרוביהם, מדריכיהם ומחניכיהם יותר מתמיד. הם זקוקים לשגרה הטובה והרתמית של יום ושבוע לימודים משמח ומלא יצירתיות.

אם לטרור, למלחמה, לאימה, לעצב וללחץ היתה אפשרות לדבר והיינו שואלים אותם מה הם רוצים, מה הם היו אומרים? שאלה מעניינת ובהחלט רלוונטית. ובכן, לדעתי, הם היו אומרים בערך כך: "אנו רוצים שבני האדם יהיו מנוטרלים, שלא יחשבו, שלא יפעלו ושלא יוכלו להקשיב לעצמם. אנו רוצים שהם יהיו אך רק בתוך עצמם במצב דכאוני, סגור ומשובלל, ללא יכולת לקשר ולשיח, או שיהיו לגמרי מחוץ לעצמם, במצב של היסטריה, עדיף וירטואלית, שיצפו ויוצפו בכמה שיותר זמן של מסכים, סרטונים, חדשות ורשתות "חברתיות", שיתמלאו בכמה שיותר אימה וזוועה. והעיקר, שלא יהיו במצב מאוזן, בתוך לבם. נעשה הכל בכדי לנטרל את המרכז הפנימי היוצר של כל אדם. אם נצליח בכך בעולם המבוגרים זה כבר ישפיע על עולם הילדים. העתיד יהיה בידינו!"

הבחירה בידינו. האם לתת לכוחות אלו לעצב אותנו ולהשפיע עלינו בכיוון שהם רוצים או להיות אנו עצמנו. וכדי להיות אנו עצמנו בזמן קשה ומאתגר זה עלינו לעבוד, עבודה פנימית ועבודה חיצונית. עלינו ליצור את כוח הנגד לטרור, לאימה וללחץ. כוח שנמצא בלבו של כל אחת ואחד מאתנו. כוח שיכול להתחזק מאוד ולקבל תמיכה דרך קהילה ועבודה משותפת.

ואם נחזור לילדים, יותר מכל זמן אחר הם זקוקים לנו. לנו במובן הזה, שנהיה קודם כל בלבנו. כל מה שעשינו קודם בכיוון של חינוך נכון, הומני ומאפשר יש לדעתי לחזק עוד יותר בעת הזו. והדבר נכון גם לנו, במערכות חינוך ולדורף וכמובן בכל מערכת חינוך אחרת. עלינו לראות כיצד אפשר לקחת את האלמנטים המרפאים וההוליסטיים ולחזקם ולטפחם עוד יותר.   

הבה נראה את התקופה הקשה בה אנו חיים כאפשרות וכנקודת שינוי. שינוי למען חינוך טוב יותר, חינוך שמכוון יותר לילדים, חינוך שיוצא מלב האדם. הבה נשאל את עצמנו שאלות קשות על מה שאנו עושים ומה שאנו איננו עושים בחינוך ילדינו. דווקא עכשיו יש אפשרות לשינוי. הבה ננצל זאת.