בחלק הראשון של "להיות הורים" ניסיתי לאפיין באופן כללי את משימת ההורות, משימה הנושמת בין אקטיביות לפסיביות: בין השפעה חזקה מידי – במודע או שלא במודע – והפיכת הילדים לבבואת הוריהם, לבין השפעה חלשה מידי שמשאירה את הילדים לנפשם, שאינה שמה מולם דמות חינוכית ושיכולה גם להגיע ממש להזנחה.

ילדים זקוקים לדמויות חינוכיות שמציבות בפניהם את החיים הראויים, את כללי ההתנהגות והמוסר, את מנעד הרגשות האנושי ואת האידיאלים האנושיים. ללא דמות חינוכית אותה אפשר לחקות, להפנים ולחיות ברבדים רבים לא יכול הפן הגבוה והנעלה בבני האדם הצעירים לקבל את המזון לו הוא זקוק. אלו נשמעים דברים גבוהים אבל יש להם ביטוי מאוד מעשי וגלוי בכל שלב של הילדות. ילדים שלא יראו בני אדם עומדים זקופים, שלא יחוו עמידה והליכה בשנותיהם הראשונות לא יוכלו להזדקף. ילדים שלא ישמעו דיבור אנושי עד גיל מסוים לא יוכלו לדבר. ילדים שיחיו ללא אנשים חושבים סביבם וללא סדר פעולות הגיוניות ומלא חשיבה לא יוכלו לחשוב. כל האיכויות שמייחדות את האדם טבועות אמנם בכל נשמה אבל זקוקות לדוגמה, להכוונה ולמושא לחיקוי כדי שיוכלו להתממש.

אם נבין שכל ילדה וילד רואים, מפנימים ואחר-כך גם מחקים אותנו המבוגרים באופנים ייחודיים ובצורה המתאימה רק להם, לא נראה בהשפעה עליהם דבר שלילי. הם זקוקים לנו כמעין מודל כדי לממש את יכולותיהם ומתנותיהם הנעלות, את הטמון במעמקי ישותם. לאחר שעושים במודל שימוש הוא נשאר מאחור. התהליך של עיצוב האישיות בילדות הוא אם-כן: דמויות מבוגרים כמודל לחיקוי – הפנמה מאוד אישית וייחודית – גילוי האישיות והדרך האישית והייחודית רק לי. 

אנשים חופשיים, אוטונומיים, בעלי מרכז פנימי יציב וחזק חייבים לעבור באינטנסיביות שלבים אלו. הם חייבים את השלב הראשון של החיקוי, של ההפנמה מבחוץ פנימה. הם חייבים לעבור ללמוד ולהתחנך באמצעות השלב השני של הפנמה אישית וייחודית של המודלים השונים לחיקוי, של עיבוד נפשי ופנימי של מה שהם חווים סביבם והם חייבים את השלב השלישי של גילוי אישיותם הייחודית, דרכם האישית ומקומם הם בעולם, שלב שלעיתים כולל גם מרד והתנגדות למודל ממנו שאבו עד עתה דוגמה.

ככל שהשלבים הראשונים יהיו אינטנסיביים יותר, עמוקים יותר ומלאי השראה יותר יהיה גם השלב השלישי עמוק ועוצמתי יותר ויצור את התנאים לעצמאות וחופש בחיים הבוגרים.

אלו מהקוראים המכירים את שלבי ההתפתחות לאורם עובדים בחינוך ולדורף יכולים לזהות בשלבים אלו את שלוש התקופות ההתפתחותיות: שנות החיים המוקדמות – שנות אמצע הילדות – וגיל ההתבגרות עד לבגרות יחסית בשנות העשרים (לשם הרחבה והעמקה אתם מוזמנים לקרוא את ספרי: "עולמה של הילדות" וכן לשמוע את סדרת הפודקסט הראשונה באותו שם הנמצאת גם באתר זה).

ונחזור להורים. הם בדרך כלל הדמויות האנושיות הראשונות לחיקוי, ללמידה ולהפנמה. וזאת מכיוון ששנות הילדות הראשונות הן השנים בהן אנו מתעצבים במובן העמוק והמשמעותי ביותר, ולא פחות חשוב עד הרמה הפיזית. כן, ממש עד עיצוב אברי הגוף, מהמוח ועד לכבד, ללב ולכל תא ותא בגופנו. חודשי ההיריון ושלוש השנים הראשונות טובעות חותם עמוק ביותר בגוף ובנפש של כל ילדה וילד, חותם שאפשר אמנם תמיד לפתחו ולשנותו אבל הוא כבר מהווה מעין בסיס או יסוד לשאר ההתפתחות. זהו שלב החיקוי של המודל המבוגר הנמצא עם וסביב לילדים.

מה שנכתב עד כאן מצביע על כך שילדים מהווים מעין ספוג או דף חלק ואין הדבר כך. ההתפתחות של ילדה ומה שמשפיע עליה ומעצב אותה הוא דבר מורכב מעין כמוהו. פועלים פה לפחות שלושה גורמים מרכזיים: התורשה, הסביבה והאינדיבידואליות הייחודית והחד-פעמית של הילדה. האחרונה עושה ככל יכולתה לנתב את השפעות הסביבה והתורשה בדרכה הייחודית כך שתוכל לממש את עצמה בצורה הטובה ביותר. ארחיב מעט בנקודה זו:

כאשר תקראו טקסט מדעי על התפתחות ילדים בדרך כלל תמצאו רק שני גורמים המשפיעים על עיצובנו: תורשה וסביבה. מחקרים רבים ויקרים (וחשובים) נעשו במהלך המאה ה-20 כדי לבחון למי משני אלו משקל רב יותר על חיינו והתנהגותנו. את הגורם השלישי והחשוב מכל בדרך-כלל לא מזכירים: האינדיבידואליות, הנשמה, אותן איכויות ייחודיות שהופכות כל אחת ואחד מאתנו לאדם היחיד והמיוחד שאנו. זוהי איכות שלמדע הכמותי, שרוצה למדוד, לשקול ולכמת כל דבר לא קל לקבל. ויחד עם זאת זה הוא למעשה המרכיב החשוב ביותר עבור אלו מאתנו המלווים ילדים.

ובדיוק בנקודה זו טמון האתגר הגדול של ההורות, במיוחד בשנות החיים הראשונות. מצד אחד אנו כהורים רוצים וחייבים ללוות את ילדינו, לתמוך בהם, לסייע להם בדרכם הייחודית ומכאן שאנו חייבים להשפיע, להיות שם עבורם, לעשות ולומר את דעתנו: במילים אחרות להוות מודל לחיקוי. ומצד שני אנו עושים כל זאת כדי לעזור להם להיות הם עצמם, להיות עצמאיים, חופשיים, לסייע בידם להתגבר עלינו, כהורים, בתוכם. אכן פרדוקס.

אם נחזור להתחלת הדיון, קיים אם-כן מעין איזון, איזון שמשתנה עם כל גיל, עם כל ילדה וילד ועם כל סיטואציה, בין השפעה חזקה ודומיננטית מידי לבין חוסר השפעה והזנחה.

בפוסט הבא אתן כמה דוגמאות לאיזון זה מגילאים שונים.