המאמר טוען שמערכת החינוך כיום איבדה את דרכה בכך שהיא רק משקפת את המציאות הכלכלית, הפוליטית והחברתית, במקום להיות גורם פעיל המשנה מציאות ומכין את הילדים לחיים באופן משמעותי.
לפי המאמר, תפקידה העיקרי של מערכת החינוך הוא טיפוח הילדים במישוריהם השונים והכנתם המשמעותית לחיים. היא אמורה להיות גורם משנה מציאות ולא רק השתקפות שלה.
המאמר מקשר את 'אבדן הילדות' לכך שמערכת החינוך אינה ממלאת את תפקידה בטיפוח הילדים והכנתם לחיים. בכך שהיא רק משקפת את המציאות, היא אינה מספקת את התמיכה וההכוונה הנדרשות להתפתחותם התקינה והמשמעותית של הילדים, מה שמוביל לאבדן חווית הילדות.