גלעד גולדשמידט
This article raises the question of the place of media in educational institutions. Various media formats from the surrounding, general culture are integrated naturally into kindergartens and schools. Schools have always reflected the spirit of their time and culture and the question of media is no different. This article examines another path. A path of resistance and of creating an opposing culture. First, I will examine the position of each one of us, the adult individual, with regard to screen technology, then I will look closely at the relations between the young child and screen culture, and at child development and its relationship to the issue of screen technology. Finally, I will attempt to show that educational processes and institutions should, fittingly, be media-free safe spaces.
המאמר בוחן את שאלת מקומה של המדיה במוסדות חינוך ומציג דרך של התנגדות ויצירת תרבות נגדית. הוא מנסה להראות שתהליכים ומוסדות חינוכיים צריכים להיות, באופן הולם, מרחבים בטוחים ונטולי מדיה.
המאמר בוחן מקרוב את היחסים בין הילד הצעיר לתרבות המסכים ואת התפתחות הילד ביחס לנושא טכנולוגיית המסכים. הוא מדגיש את הצורך להבין את ההשפעות הללו כדי להצדיק מרחבים נטולי מדיה.
המאמר בוחן תחילה את עמדתו של כל אחד מאיתנו, המבוגר כיחיד, ביחס לטכנולוגיית המסכים. הבנה זו מהווה בסיס לדיון הרחב יותר על מקומה של המדיה במוסדות חינוך.
המאמר בוחן דרך של התנגדות ויצירת תרבות נגדית לשילוב הטבעי של פורמטים שונים של מדיה במוסדות חינוך. הוא מציע שמוסדות חינוך יהוו מרחבים בטוחים ונטולי מדיה.
