גלעד גולדשמידט
From the beginning of the Enlightenment and particularly during the twentieth century, for many thinkers, scholars, and educators the child-centered approach became a pillar of their educational doctrine. The child-centered approach has diverse practical applications in alternative educational frameworks. Two such prominent frameworks introduced in Israel in the 1980s, are democratic education and Waldorf education (anthroposophical education). In this article, I present the history of the child-centered approach and examine its conceptual roots and applications in these two alternative educational streams. The same conceptual approach is applied in entirely different forms in democratic education and Waldorf education, stemming from their different conceptual-spiritual perspectives. Notwithstanding significant differences in application of the child-centered approach, alumni studies of these two educational streams report similar findings with regard to its positive benefits. My treatment attempts to ascertain the meaning of this similarity.
הגישה הממוקדת בילד הפכה לעמוד תווך בתורות חינוכיות החל מתקופת ההשכלה, ובמיוחד במהלך המאה העשרים. היא שמה דגש על הצבת צרכי הילד והתפתחותו במרכז התהליך החינוכי.
למרות ששתי הגישות משתמשות בגישה הממוקדת בילד, הן מיישמות אותה בצורות שונות לחלוטין. שוני זה נובע מנקודות המבט הרעיוניות-רוחניות השונות שלהן, המובילות ליישומים מעשיים מגוונים.
למרות הבדלים משמעותיים ביישום, מחקרי בוגרים של שני הזרמים החינוכיים הללו, הדמוקרטי וולדורף, מדווחים על ממצאים דומים לגבי יתרונותיה החיוביים. המאמר מנסה לברר את משמעות הדמיון הזה.
החינוך הדמוקרטי וחינוך ולדורף, שתי מסגרות חינוכיות אלטרנטיביות בולטות, הוצגו בישראל בשנות השמונים של המאה הקודמת.
